נתונים קשים מעבודת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

בדיון מיוחד בכנסת נחשפו נתונים שאספה הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

פרופ' כץ בכנסת
פרופ' כץ בכנסת
ביום ג, 19 באוקטובר 2021, קיימה הוועדה לזכויות הילד בכנסת, בראשות ח"כ מיכל שיר סגמן, דיון לציון יום המאבק באלימות מינית. בדיון הוצגו ממצאים ראשוניים מעבודת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות. בראש הוועדה עומדת פרופ' כרמית כץ, חברת סגל בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב (בתמונה מתוך הדיון. צילום: דני שם-טוב, דוברות הכנסת).

במשך שנה אספה הוועדה 505 עדויות שנמסרו בכתב ובעל פה מנשים וגברים ישראליים, מעל גיל 18, שעברו פגיעה מינית בילדות. טווח הגילאים של הנפגעים והנפגעות שמסרו עדות במסגרת הוועדה הוא בין 18 ל- 83. טווח הגילאים בו החלה הפגיעה המינית נע בין גיל 0 לגיל 18, כאשר הגיל הממוצע שבו החלה הפגיעה הוא 8. 25% מהפגיעות החלו כאשר הילד או הילדה הנפגעים היו מתחת לגיל 5.

כ-71.5% מהפגיעות היו בעלות אופי מתמשך וכ- 25% היו חד פעמיות (שאר הפגיעות לא סווגו). מחצית מהפגיעות התבצעו ע"י קרובי משפחה (25% מהפגיעות נעשו בידי אדם או אנשים מהמשפחה הגרעינית ו25% בידי אדם או אנשים מהמשפחה המורחבת). 41% מהפגיעות בידי אדם שהיה מוכר לילד (שלא מהמשפחה) והשאר ע"י זר.

ברוב מקרי הפגיעה בילדות, היא לא נחשפה. בכ-41% מהמקרים שהובאו בפני הוועדה הייתה חשיפה של הפגיעה מצד הילד או מצד גורמים בסביבתו שנחשפו לקיומה. רק ב21% מן העדויות תואר כי הילד או הילדה הנפגעים סיוע כלשהו של טיפול מצד הרשויות או הגשת תלונה במשטרה. 79% מהפונים לוועדה סיפרו כי לא קיבלו סיוע כלשהו.

על כל שני ילדים שחשפו את סיפור הפגיעה שלהם בפני אדם כלשהו בחייהם, רק ילד אחד הופנה לרשויות הרווחה או החוק. בנוסף על כך, מתוך הילדים שחשפו את הפגיעה וגם קיבלו מענה מטעם הרשויות (רווחה, חינוך או רשויות החוק), פחות ממחצית הרגישו כי המענה שקיבלו היטיב עמם וסייע להם עם ההתמודדות עם הפגיעה או לכל הפחות נתן תחושה של עשיית צדק. כלומר, פחות מ- 10% מהנפגעות והנפגעים שפנו לוועדה, הצליחו לקבל מענה שהלם את הצרכים שלהם כילדים מטעם הרשויות וכ-90% עברו פגיעה שכלל לא נחשפה או לא טופלה כראוי.

בסיכום הדיון אמרה יו"ר הוועדה לזכויות הילד, ח"כ מיכל שיר סגמן:
אני רוצה לחזור על משפט מהמצגת שלכן, "צעקתי כמו שילדים צועקים, אבל איש לא ראה". זה משפט המפתח שאין ילדה או ילדה שנפגעו ולא יזדהה איתו, ואת המשפט הזה אקח עימי גם לדיונים הבאים.

אני אכין ואחתים את חברי הכנסת על מכתב לראש הממשלה כדי למנות גורם מתכלל לטיפול בנושא פגיעות מיניות בילדים... ללא שפה אחידה וגורם שיאחד את כולם ויטפל בתופעה הזו במדויק, לא נוכל לפתח כלים מתאימים ולפתור את הבעיה הזו מהשורש.

למידע נוסף על הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות:
https://bit.ly/3neGyjT

לכתבה ב-Ynet הסוקרת את ממצאי הוועדה:
https://www.ynet.co.il/news/article/bkppjh00hk#autoplay

לקריאת ההודעה המלאה לעיתונות מטעם דוברות הכנסת: https://main.knesset.gov.il/.../News/Pages/pr191021.aspx

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>