להקשיב גם כשקשה: יוזמת דיאלוג פלסטיני-יהודי מבית הספר זכתה באות הוקרה של האו"ם

ד"ר מאיה פניג והסטודנטית קתרינה זחלאוי הקימו קבוצת דיאלוג לסטודנטיות פלסטיניות ויהודיות בתקופה מהקשות שידענו. היוזמה זכתה באות של האו"ם ליוזמות לקידום זכויות מיעוטים, הפכה למחקר, ובשנה הבאה תיפתח כקורס בבית הספר.

16 נובמבר 2026
באנר כנס האו"ם

ד"ר מאיה פניג וקתרינה זחלאוי

מימין: קתרינה זחלאוי. משמאל: ד"ר מאיה פניג

איך הכול התחיל

קתרינה זחלאוי, בת 24 במקור מחיפה, היא היום סטודנטית לתואר שני בבית הספר לעבודה סוציאלית, במסלול מדיניות וזכויות אדם. כשפרצה המלחמה היא הייתה בשנה השלישית של התואר הראשון. "כסטודנטית פלסטינית זו הייתה תקופה קשה מאוד בשבילי", היא מספרת. "הרגשתי שקשה לי להביא את עצמי, את החוויה שלי ואת הכאב כמו שהייתי רגילה, בגלל שחווינו השתקה".

באותה שנה נכתבו הסמינרים בבית הספר סביב התקופה והמלחמה. קתרינה התלבטה איך לגשת לנושא, ושיתפה את ד"ר מאיה פניג, המנחה שלה בסמינר. פניג עודדה אותה לבחור נושא שהיא מתחברת אליו, וקתרינה כתבה על החוויה של סטודנטים פלסטינים באוניברסיטת תל אביב בתקופה הזאת.

כך נוצר ביניהן קשר. אחרי סיום התואר הגיעה קתרינה למשרד של מאיה. "אמרתי לה שאני לא רוצה שסטודנטים אחרים יחוו את מה שאני חוויתי". יחד הן הגיעו לרעיון של קבוצת דיאלוג, מרחב בטוח שבו אפשר לדבר בפתיחות. "אף אחת מאיתנו לא הנחתה קבוצה לפני כן", אומרת קתרינה. "ניסינו, למדנו ועשינו, ואני חושבת שזה היה מוצלח מאוד".

יוזמה שצמחה מלמטה

הקבוצה התפרסמה מפה לאוזן, ובקבוצת הוואטסאפ שלה נרשמו יותר מ־30 סטודנטים. לכל מפגש הגיעו כ־15 משתתפים, חציים פלסטינים וחציים יהודים, רובם מהתואר הראשון. המפגשים התקיימו אחת לשבועיים בערבים, אחרי יום הלימודים. רובם הוקדשו לשיחה פתוחה, ולחלקם הוזמנו אורחים.

"זו הייתה יוזמה של הסטודנטים עצמם", אומרת פניג. "אנחנו היינו המנחות, אבל הם עיצבו את התכנים. כל הזמן שאלנו על מה הם רוצים לדבר ואיך הם רוצים שהקבוצה תיראה". אחד הדיונים הראשונים היה על מטרת הקבוצה. "בסוף כולם הגיעו למסקנה שעצם הדיבור והמפגש בתקופה כל כך קשה הם בעלי ערך".

קתרינה זוכרת שהמפגשים הראשונים לא היו פשוטים. "היה מתח באוויר. היה צריך זמן עד שאנשים הרגישו בנוח לדבר". עם הזמן עלו גם נושאים קשים, והיה מקום גם לחילוקי דעות. "לא תמיד הסכמנו", היא אומרת, "אבל היה מקום לכל הקולות".

לשמוע את החוויה של האחר

לדברי פניג, אחד הדברים הבולטים בקבוצה היה הנכונות של המשתתפים להקשיב. "הסטודנטים היהודים אמרו: את החוויה שלנו אנחנו מכירים. הם בחרו באופן מודע לפנות מקום ולשמוע את החוויה של חבריהם הפלסטינים, והופתעו מעוצמת הקושי שהם שמעו".

"גם אני, כחברת סגל, למדתי המון", היא מוסיפה. "עד שהכרתי את קתרינה ואת הסטודנטיות, לא הייתי מודעת לחלק גדול ממה שהן חוות".

"כשמדברים על כאב, ועל הקושי לראות אנשים נפגעים, נוצרת קרבה"

ד"ר מאיה פניג

מה שייחד את הקבוצה, לדבריהן, הוא המקום שקיבלו בה הרגשות. "יש קבוצות דיאלוג שנשארות ברמה האינטלקטואלית", אומרת פניג. "אצלנו השיתוף הרגשי עמד במרכז. כשמדברים על כאב, ועל הקושי לראות אנשים נפגעים, נוצרת קרבה. הרבה משתתפים אמרו שמעולם לא היה להם מפגש אישי כזה עם הצד השני".

"מקום לשחרר"

"זו הייתה תקופה עם המון כאב", אומרת פניג. "לפעמים בכינו במפגשים, וגם אני כמנחה נפתחתי. ובכל זאת, בסוף כל מפגש הייתי הולכת הביתה ומרגישה טוב. זו לא הייתה קבוצה טיפולית, אבל היו בה סימנים של קבוצה כזאת. יצאנו עם תחושה של שותפות".

קתרינה מתארת זאת כשחרור. "לא היה לנו מקום אחר לדבר על מה שאנחנו מרגישות, מהבטן ומהלב. בקבוצה סוף סוף יכולנו". היא מקשרת זאת ישירות למקצוע: "הכרה, צדק ושוויון הם ערכים שאנחנו לומדות כאן בבית הספר. כעובדת סוציאלית, היה לי חשוב לא לשתוק מול קושי שקרוב אליי, גם כשזה לא היה פשוט".

כשעלתה האפשרות לקיים את המפגשים במקום אחר, הן החליטו שחשוב שיישארו בבית הספר לעבודה סוציאלית. "קבוצת הדיאלוג מבטאת הלכה למעשה את ערכי היסוד של מקצוע העבודה הסוציאלית: כבוד האדם, צדק חברתי, שוויון, והכרה בערך השונות", אומרת פניג. "הזהות של הסטודנטים כעובדות ועובדים סוציאליים אשר פועלים מתוך תפיסה ביקורתית ואנטי-דכאנית היא שחיברה אותם לקבוצה".

מקבוצה למחקר

הרעיון לחקור את הקבוצה נולד כשפניג סיפרה עליה בכנס לעמיתותיה, ד"ר רותי סופר-אלנקווה ודניה קורן שמשוני, דוקטורנטית בבית הספר. "הבנו שיש כאן משהו ייחודי. כמעט אין ספרות על קבוצות דיאלוג שמתקיימות בזמן מלחמה, ובטח לא בעבודה סוציאלית".

בתום השנה הראשונה ראיינה קתרינה את המשתתפים. המחקר האיכותני נשען על הראיונות ועל תצפיות שערכו השתיים כמשתתפות בקבוצה. ממנו נכתבים שני מאמרים: האחד עוסק בבריאות הנפש של המשתתפים, והשני בתהליכים שהתרחשו בדיאלוג.

אחד המושגים שעזרו להן להבין את מה שקרה בקבוצה לקוח מכתביה של הפסיכותרפיסטית ג'סיקה בנג'מין: "השלישי". "כל אחד יוצא קצת מהמרחב שלו", מסבירה קתרינה, "ואנחנו נפגשות במרחב שלישי, משותף". פניג מרחיבה: "בנג'מין ממשיגה את 'השלישי' כמרחב יחסים המתהווה כאשר המשתתפים מצליחים לחרוג מעמדות בינאריות של 'הפועל ומי שפועלים עליו' (doer and done to), או של קורבן ופוגע, ובמקומן לקיים הכרה הדדית. בקבוצה, מרחב זה התהווה כאשר המשתתפים הצליחו להקשיב לכאב ולסיפורי האלימות הקשה של הצד האחר, גם כאשר עוררו בהם מצוקה רגשית, מבלי להתנתק רגשית או לסגת לעמדות מתגוננות, ותוך שמירה על היכולת להכיר בסבלו של האחר".

קורס בבית הספר

בשנה השנייה קיבלה הקבוצה מימון מהנציבות לשוויון ולמגוון, ונהנתה מגיבוי של ראשת בית הספר, פרופ' בל גבריאל פריד. ועדיין, היה קשה לבקש מסטודנטים להגיע אחרי יום לימודים ארוך. "הבנו שכדי שזה יימשך, זה צריך להיות קורס", אומרת פניג. "זה היה חלום רחוק, ולא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר".

הקורס הרשמי יחל השנה והוא יעסוק ביחסים בין יהודים לפלסטינים ובסכסוך במובן הרחב. "זה נושא רגיש, ולכן לעיתים קרובות נמנעים ממנו", אומרת פניג. "אבל עובדים סוציאליים בישראל פוגשים את המציאות הזאת בעבודתם, וחשוב שיהיו להם כלים לעבוד איתה". הקורס יהיה מרוכז, ובכל יום יעסוק בנושא אחר, בהם נרטיבים היסטוריים והאופן שבו המציאות הזאת נכנסת לחדר הטיפולים.

קתרינה מתרגשת. "זה יהיה מרחב שהלוואי שהיה לי כשהייתי סטודנטית, מקום שבו אפשר להביא את הזהות שלך כפי שהיא. חשוב לי ולמאיה שכולם ידעו שזה מקום בטוח. גם כשלא מסכימים, כל אחד יוכל להשמיע את קולו ואת החוויה שלו".

כתבה: גלית הרצברג

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>