מענה חירום באילת: עקורים, תמיכה רווחתית וקורס אקדמי מיוחד באוניברסיטת תל אביב

ב-8 לאוקטובר 2023, קמה ישראל למציאות חדשה, ובה אלפי אנשים עקורים מביתם. לא רק שחוו תלאות קשות מנשוא במאורעות ה-7 באוקטובר, אלא גם ביתם הפך לאזור אסון וסכנה, והם נאלצו להתפנות מיישוביהם בעוד שהם נתונים תחת אש.

מבין הערים והקיבוצים שפתחו את שעריהם לקליטת עקורים, העיר אילת קלטה עשרות אלפי  אזרחים, תושבי עוטף עזה, ששוכנו במלונות העיר. מיד עם הגעתם הוקם צוות ראשוני, המבוסס על תשתיות הרווחה הקיימות בעיר, על מנת לקלוט ולסייע לאוכלוסיית העקורים. עם זאת, בשל גודל האוכלוסייה והיקף הסיוע הנדרש, במהרה הבינו שהישענות על תשתיות הרווחה של העיר בלבד אינה ברת-קיימא והמטה הכללי של משרד הרווחה התגייס להגיע למלונות באילת ולסייע בכל הניתן.

במסגרת יחסי עבודה קיימים בין מטה משרד הרווחה וד"ר מיכל קומם, נוצרה היוזמה לגייס סטודנטיות מתכנית ההשלמות לתואר שני של בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב. המטרה: לעודד את הסטודנטיות להירתם לעבודה לאילת, כאשר הן יהיו כוח מסייע לצד עובדי משרד הרווחה.

בית הספר לעבודה סוציאלית נרתם למטרה והוחלט לייצר קורס מרוכז, שמצד אחד מהווה קורס אקדמי לכל דבר, אולם נבנה כקורס שעיקרו התנסות בשדה בעבודה עם מפונים במלונות באילת, שיועבר במס' ימים בלבד. את הקורס העבירו וליוו גם באופן מעשי במלונות באילת נשות סגל בבית הספר: ד"ר חגית סיני-גלזר, ד"ר מיכל קומם וד"ר נורה קורין-לנגר. לירידה לאילת קדם יום אוריינטציה שעסק בנושאים של פליטות, עקירות, טראומה וחוסן, כמו גם בעקרונות העבודה במצבי דחק וטראומה. הקורס מומן בעזרת תרומות מקרן החירום שהוקמה על ידי אוניברסיטת תל אביב עם פרוץ המלחמה, שנועדה לסיוע בפעילויות שונות של קהילת האוניברסיטה למען חיילי המילואים, המפונים, החטופים ותושבי עוטף עזה.

"ירדנו (לאילת) בשלושה מחזורים של סה"כ 25 סטודנטיות, כל מחזור היה צמוד לשני והיינו בהלימה עם מחזורי הצוותים של משרד הרווחה" מספרת ד"ר חגית סיני-גלזר "כל פעם שירדנו, הסטודנטיות שלנו השתבצו לעבודה במלונות לצד העובדות הסוציאליות שאיישו את העמדות הללו. המטרה היתה לתת מענה לאנשים העקורים שנמצאים במלון, על כל המנעד הרחב של מה שהם זקוקים לו. בחלק הגדול של המלונות, לצד המענה של משרד הרווחה, היו עוד הרבה גורמים אחרים: צוותים של שלוותא, מס רכוש וביטוח לאומי, פיקוד העורף ומשרד התעסוקה. ואחרי שסיימנו את שלושת המחזורים, כינסנו שוב את הסטודנטיות ליום סיכום ועיבוד, כשבשלב זה התחיל ההיבט האקדמי של כתיבת עבודה על בסיס אותה התנסות בשטח."

"משהו שחשוב לציין הוא שהנכונות של בית הספר לקחת את הדבר הזה על עצמו זכתה לתהודה חיובית משמעותית בקרב המנהיגות הבכירה של משרד הרווחה. אף אוניברסיטה אחרת לא לקחה על עצמה התארגנות כזו מסודרת. היו סטודנטיות אחרות מתל חי שירדו באופן עצמאי, אך לא באופן מסודר ומאורגן במסגרת קורס. במקרה שלנו מדובר היה בקורס, משום שירדה איתן מורה לאילת והיא הייתה כתובת עבורן בזמן אמת. נפגשנו כל ערב בסוף היום למפגש של עיבוד וסיכום. לא וויתרנו והיינו שם עבורן."

מהו תפקיד העובד הסוציאלי בעתות משבר?

“זו שאלה שדיברנו עליה הרבה מאוד, גם לפני, בזמן ואחרי הירידה למלונות באילת. מדובר בסיטואציה מאוד מורכבת: אנשים נעקרו מביתם, לפעמים אחרי חוויות מאוד קשות, והתפקיד של העובדות הסוציאליות במקומות האלו הוא להיות, בראש ובראשונה, נוכחות מיטיבה.

"התפקיד במקום הזה הוא באמת לנסות לסייע לאנשים בכאן ועכשיו, להתמודד עם מה שהם צריכים להתמודד. זה יכול להיות דברים מאוד ארציים – כמו מישהי מבוגרת שצריכה תור לרופא עור אבל היא לא יודעת איך לעשות את זה באילת ואין מישהו שיעשה את זה עבורה, היא לא יודעת איך לתפעל את זה – למי להתקשר, להסביר את הסיטואציה שבה היא נמצאת ואז לנסות להבין איך היא מגיעה לשם, כי היא מחוץ לאזור הנוחות שלה. אז יש הרבה עבודה שהיא כזו, שקשורה באופן מאוד כללי ליישוג זכויות, כי באמת שגרת החיים של האנשים נקטעה באופן כל כך פתאומי, ובדברים מאוד בסיסיים ופשוטים הם צריכים עזרה. יש גם עשייה ברמה הקהילתית, כמו למשל לזהות שבלובי של המלון יש המון מבוגרים חסרי מעש ולפתוח להם מעין מועדון קשישים קטן. להשיג תרומות של משחקים, קלפים ושש-בש ולארגן משהו שיוכל לתת להם תעסוקה. או לעבוד, לדוגמא, בשותפות עם קצינות החינוך שירדו לעיר לצורך קידום פתיחה של מסגרות חינוכיות עבור ילדים, בעיקר בגיל הרך."

"מצד שני, יש גם לפעמים מקרים שהם מאוד אקוטיים, כמו בעל שמספר שאשתו התחילה לשתות הרבה אלכוהול ומערבבת את זה עם משככי כאבים מאוד חזקים, דבר הדורש מאתנו לייצר התערבות ולנסות לשכנע אותה לתור לפסיכיאטר." ממשיכה להסביר ד"ר חגית סיני-גלזר. "אחד האתגרים שיש בעבודה במלונות נובע מכך שיש כזה פול חזק לעבודה המיידית-תגובתית. יש שאלות רבות שעולות לגבי מהי באמת עבודה מיטיבה בעתות חירום. אנשים קופצים לתוך הדבר הזה לעזור מבלי להסתכל ימינה או שמאלה, ועושים מה שצריך לעשות, אבל מתי יגיע הרגע שבו נגיד- 'שנייה, בואו נעשה רגע של עצירה והתבוננות' ומי אמון על העצירה וההתבוננות הללו. באמת יש פה שאלות מקצועיות מורכבות מאוד."

אתגרי העבודה במלונות: היעדר מידע ואתגר הרציפות

"אנחנו חווינו שני אתגרים משמעותיים: האחד הוא עבודה בהיעדר מידע מסודר, והשני הוא האתגר של הרציפות. בשום שלב מאף גורם לא ניתן היה לקבל מידע אמין ומסודר הנוגע לחתכי גיל (קשישים, גיל הרך וכו'), אנשים עם מוגבלויות, נשים בהריון וכדומה, וזה היה אתגר מאוד גדול וקשה לעשות עבודה מערכתית מתוכננת כשאין מסד נתונים מספיק מבוסס לעבוד איתו. האתגר השני והמהותי הוא סוגיית הרציפות, שהיא ייחודית לאילת. למרות שהעקורים מפוזרים בכל הארץ, עקב היותה של אילת מרוחקת משאר המדינה, הרבה מאוד מהצוותים המקצועיים והמתנדבים מגיעים לפרקי זמן קצרים בלבד.
אנחנו הגענו לחמישה ימים, ומסבב לסבב תהליכי שימור הידע והעברתו נעשו יותר משוכללים, אבל עדיין, לוקח כיום וחצי להבין מה קורה, וזהו- זה נגמר וצריך להעביר את השרביט הלאה. אותם עקורים נמצאים בסיטואציה שבה הדמויות שאמונות לסייע וללוות אותם מתחלפות כל כמה ימים."

לתרום למאמץ המלחמתי, קבלת משמעות ותחושת שותפות

עירית טל, סטודנטית לשנה ב' בתכנית ההשלמות לתואר שני, משתפת לגבי ההחלטה להירשם לקורס ולרדת למלונות באילת: "עם פרוץ המלחמה הרגשתי שצו השעה הוא להתייצב ולתת משהו, לתרום למאמץ המלחמתי. אבל ככל שהתעמקתי ביוזמות ההתנדבות, הרגשתי שאם אני רוצה לתרום במשהו שהוא יותר קרוב לתחום העבודה הסוציאלית, ולא קטיף עגבניות למשל, מאד חשובה מסגרת או מעטפת שתכשיר ותלווה. נוצר שיח בין חברותיי ללימודים על הנושא בו גילינו שבית הספר מנסה ליזום מהלך שכזה ובאמת תוך מספר ימים התבשרנו על פתיחתו של הקורס.

"השתתפות בקורס הייתה מאתגרת, גם ההכנה וגם הירידה לאילת ל-5 ימים, כאשר חלק לא מבוטל מאיתנו עם משפחות צעירות וגם בעצמנו חוות ומושפעות מהשלכות המלחמה בכל מיני מעגלים. יחד עם זאת, הצלחנו להתגייס ולגייס את המשפחה על מנת לממש את זה. היכולת לקחת חלק בדבר הזה, נתנה לי משמעות בתקופה שהיא קשה מאוד."

"מבחינה מקצועית, הקורס והירידה למלונות באילת נתנו לי הצצה למערכת הרווחה, להתנהלות שלה לתוך האירוע הזה. נתקלתי בעבודת שטח מעוררת השראה והערכה של נשות מקצוע, אך לצערי התכלול של הדבר הזה היה מגומגם מאוד ולקח חשוב לבאות."

לגבי היוזמה של בית הספר לעבודה סוציאלית בפתיחת הקורס, הוסיפה טל: "ההתארגנות של האוניברסיטה הייתה מעוררת הערכה עד מאוד. מצד אחד הייתה לי ציפייה שזה יקרה; מצד שני, מטבען של מערכות גדולות קשה להם מאוד להניע דברים כאלו במהירות וביעילות, ולכן זה בכלל לא מובן מאליו שהאוניברסיטה הצליחה לעשות את זה. מעבר לכך, הליווי של המורות, בכל המחזורים, היה מדהים. נוצרה תחושה של שותפות, לא משהו היררכי, עם המון מחשבה. חלק מהותי מהחוויה הזאת הוא חווית השותפות בתוך העשייה המשמעותית הזאת."

שירות ציבורי חזק, חוסן ושיקום

דוקטור חגית סיני-גלזר מסכמת "המשבר הזה פגש שירות ציבורי מדולדל מאוד וזה פשוט לא יכול לקרות שוב. היה שירות ציבורי על סף קריסה, בכל הרמות: מערכת הרווחה ובריאות הנפש, בתי החולים, הכל, איפה שלא נסתכל על זה. אני מרגישה שמה שצריך ללמוד מזה הלאה הוא שחייבים שירות ציבורי חזק מאוד, נגיש לכולם, אוניברסלי. זהו אחד מהרבדים של חוסן של אוכלוסייה אזרחית: שיש לה שירות ציבורי חזק ואיתן, שיש בו הרבה עובדות סוציאליות מצוינות, מורות מצוינות, רופאות מצוינות ופסיכולוגיות מצוינות שעובדות בתנאים שמאפשרים להן לעשות את העבודה הטובה שהן יודעות לעשות."

"המשבר הזה ילווה אותנו עוד הרבה מאוד זמן, אי אפשר לצאת מתוך נקודת הנחה שהעקורים ישובו לביתם במהרה ובתקווה בימים הקרובים, ובזה השברים יתאחו ואנשים יחזרו לאיפה שהיו ב-6 אוקטובר 2023. השבר הוא גדול, עמוק, מצטבר, ומה שהוביל לעזיבה של הבתים והדברים הקשים שאנשים התמודדו איתם, בשילוב עם חוויית העקירות הזאת והסיטואציות המורכבות שהם פוגשים וחווים בבתי המלון, זה לא נגמר. אנשים יהיו זקוקים למערכים פסיכו-סוציאליים רחבים על מנת לשקם את החיים שלהם. התפקיד של המדינה עכשיו הוא גם להיות שם עבור אותם אנשים שצריכים עזרה בשיקום שלהם."

• למידע לגבי תכנית ההשלמות לתואר שני של בית הספר לעבודה סוציאלית:  https://socialwork.tau.ac.il/prerequisites-ma-/about

כתבה מאת: גלית הרצברג