פרופ' מאיר טייכמן

פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל והפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן. בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת בר-אילן ותואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת מיזורי - קולומביה (ארה"ב). פסיכולוג קליני מורשה, מומחה לטיפול בהתמכרויות. פרופ' טייכמן פעיל הן בעולם האקדמי כחוקר, מורה ומדריך לתארים מתקדמים והן במרחב הציבורי כחבר בוועדות בתחום החומרים הפסיכואקטיביים, יועץ לועדת הסמים של כנסת ישראל, מעורב בתחום ילדים ונוער במצבי סיכון וקידומם במסגרות ממשלתיות (חינוך ורווחה) וציבוריות (רשויות מקומיות).

פרופ' טייכמן פרסם שני ספרים מרכזיים בתחומי ההתמכרות: לחיות בעולם אחר: אלכוהול, סמים והתנהגות אנושית (1989) ו-מנקטר האלים לכוס תרעלה: על אלכוהול ועל אלכוהוליזם – גורמים וסיבות, מניעה וטיפול2001) , הוצאת רמות – אוניברסיטת תל-אביב). כעורך-אורח בכתבי העת מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית ו-חברה ורווחה, ערך שלוש חוברות מיוחדות שהתמקדו בנושאים הקשורים לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב ילדים ונוער ובחברה הישראלית; פרסם עשרות מאמרים ופרקים בכתבי עת מדעיים בינלאומיים וישראלים.

פרופ' טייכמן שימש כחוקר ראשי של המחקרים האפידמיולוגיים של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול בנושא השימוש בחומרים פסיכואקטיביים אחרים בקרב בני נוער ומבוגרים בין השנים 1989 עד 2002. כמו כן שימש כחוקר ראשי של שלושה מחקרים ראשוניים בישראל: א) תרומת ההורים להתנסות ולשימוש בסמים ובאלכוהול של ילדיהם המתבגרים; (ב) ההסתגלות החברתית, הרגשית וההתנהגותית של ילדים הגדלים עם הורה מכור; ו-(ג) שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב לוחמים שאובחנו כסובלים מתסמונת בתר-חבלתית חמורה וכרונית (Chronic PTSD); היה שותף בקבוצת המחקר בינלאומית של מחקרי-אורך שבסיסה היא באוניברסיטה של קליפורניה, סן פרנסיסקו:

The Collaborative Alcohol-Related Longitudinal Project (Supported by a 5-years grant from NIAAA, K. Fillmore, PI)

הוא שימש גם כ-C0-PI   (וחוקר ראשי של הפרויקט בישראל) של המחקר על אלימות ובריאות הנפש: ילדי המגיבים הראשונים:

Children of First Responders, Christina Hoven, PI, Columbia University School of Public Health.

פרופ' טייכמן כיהן כראש המכון לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי (1981-1985), הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן וכראש בית-הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל (2000-2004). לאחר פרישתו מהאוניברסיטה יזם, הקים ועמד בראש התוכנית לתואר שני "קידום נוער במצבי סיכון" (2011-2017) במכללה האקדמית בית ברל.

פרופ' מאיר טייכמן זכה בפרס לנדאו למדעים ואומנויות בחקר מדעי ההתמכרות לשנת 2019. 

לקורות החיים של פרופ' טייכמן.

·  התנסות ושימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב ילדים, נוער ומבוגרים

·  אפידמיולוגיה

·  אלימות במשפחה

·  ילדים ונוער במצבי סיכון

·  התמכרויות

·  אלימות במשפחה

·  פסיכולוגיה

פרופ' טייכמן היה חבר בוועדת הסמים הראשונה בראשות פרופ' אהרן ברק (בעת כהונתו כיועץ המשפטי של הממשלה), חבר בוועדה הבין-משרדית והבין-מוסדית לשימוש בסמים בראשות
פרופ' קלמן מן; פעיל באגודת אל-סם; חבר בוועדה המדעית של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול; יועץ ועדת הסמים של הכנסת; חבר הועד המנהל של עמותת ל.א. (לא לאלימות נגד נשים);
יועץ למשרד החינוך ולשרות הפסיכולוגי (שפ"י) ולאגף השיקום (משרד הביטחון).