מאמר דעה של ד"ר ליה לוין, אשת סגל בביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, באתר "דבר"
אין ולא יתכן היבט חיובי למלחמה. אין הזדמנויות לנצל ואין מסגור מחדש, שיכול ליפות את תמונות הזוועה ואת השבר הגדול שאנו נמצאים בו. ובכל זאת, אולי ניתן להציע נקודה למחשבה – לצד ובמקביל לאבל ולחרדה.
"... מאז השבת השחורה והמלחמה שבעקבותיה, דומני שאומנם רואים אותנו ושומעים אותנו יותר. נראה שלפחות באופן זמני הונחו בצד הייצוגים הדיכוטומיים שבין "חוטפות ילדים" ל"עוסקות בעבודת קודש". במקום לראות בנו איום נוקשה או רגשנות רכה, רואים בנו נשות ואנשי מקצוע, עם ערכים ברורים, כלים ופרקטיקות מועילים והרבה אומץ. אם בפרוץ עת חירום אחרת שהתמודדנו עימה – הקורונה – היה מי שהעלה על דעתו (גם אם לזמן קצר) שהעובדות הסוציאליות אינן עובדות חיוניות, הטרגדיה הנוכחית הכריעה את הוויכוח.
כל כך הרבה שנים ניסינו, באמצעות הארסנל שעמד לרשותנו, להסביר מי אנחנו. כל כך הרבה דנו בתדמית המקצוע ובהשפעתה על תנאי עבודתנו ועל יחסינו עם מקבלי השירותים. אך עתה, בנסיבות הכי קשות, דמותנו מתעצבת באופן שונה. מי שזה תפקידם צריכים להתייחס לכך – ובכלל זה האיגוד על מגוון מאבקיו, האקדמיה על מאמצי הסוציאליזציה שלה, השדה על תהליכי גיבוש הזהות שהוא מאפשר. אולי, כעוף החול, נתרומם מכל זה – עם כלים חדשים, תובנות חדשות וכבוד מחודש לכלים ולתובנות שכבר היו לנו. "
ידיעות נוספות בנושא
