זקנה ואינטימיות בעת מלחמה

כשמדובר על זקנה, נראה שקיימת אי-נוחות סביב נושאים כמו אינטימיות או מיניות. טאבו חברתי גורם לנו לחשוב שלא מתאים, או לא נכון לייחס תשוקה או חיוניות לאנשים בגיל השלישי. יתרה מכך, כאשר נוצר שיח על אינטימיות ומיניות בגיל זקנה, לרוב ננקטת עמדה פטרונית, המחליטה מה אנשים זקנים 'צריכים' לרצות או לעשות. ביטויים של כמיהה לאינטימיות אף מתפרשים לעתים כירידה קוגניטיבית או חוסר הבנה, ולא כצורך היכול להתקיים בכל גיל ובכל שלב בחיים. מתחים אלו הולכים וגוברים בעתות של משבר אישי ולאומי.

במסגרת סדרת ההרצאות "שלישי מעשי"', שמארגנת היחידה ללימודי המשך והשתלמויות בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, התכבדנו לארח את ד"ר תמי גיטליץ. ד"ר גיטליץ חלקה עימנו מתוך ניסיונה הרב ומחקריה בתחום האינטימיות והמיניות אצל אנשים בגיל השלישי, הן ביומיום והן בחירום. היא הציגה נקודת מבט חדשה ומעמיקה על החשיבות הגבוהה של העיסוק בנושאים אלו לשיפור איכות חייהם של זקנים ובכלל. כעובדת סוציאלית וגרונטולוגית, היא מתמחה בטיפול מיני ומרצה בנושאי מיניות ואינטימיות, חלוצה בתחום המיניות במשך החיים עם הדגש על הזדקנות. פועלת גם כאקטיביסטית לקידום זכויות אנשים בגיל זקנה, במיוחד בתחומים המקדמים חוסן. ד"ר גיטליץ בימים אלו בין המייסדות של מרכז* הנמצא בהקמה ברח' מרגוע ביפו ויכלול טיפול במזדקנים שלאחר הפרישה מרגישים קשיים במרחב האינטימי. שם יוצע טיפול שישפר את איכות החיים במהלך העשורים המאוחרים בחייהם, בין אם הם חיים בזוגיות או לא. המרכז ישלב גם אספקטים נוספים באיכות חיים, כגון מידע לגבי שירותים, דילמות הקשורות בטיפול בהורים מאוד זקנים, אובדנים בעקבות מחלה או מלחמה, דילמות בפרישה, עיסוק משמעותי, זכויות ועוד.

כשאינטימיות פוגשת הזדקנות ומלחמה

המפגש בין זקנה, מיניות ואינטימיות, לבין חירום ומלחמה, יוצר משולש מאתגר שכל אחד מהמוקדים בו מעורר מחשבה. ד"ר גיטליץ מספרת על חווייתה במסגרת תפקידה במשרד לשוויון חברתי, שם ניהלה את מערך החוסן כחלק מהמאמצים לתמיכה באוכלוסייה בתקופת הקורונה:

 "בעקבות מגפת הקורונה ב-2020 בעצם סגרנו אנשים מעל גיל 60 בבתים ובודדנו אותם משאר האוכלוסייה. התחלנו לקבל פניות למוקד של אזרחים שחוו מצוקה. דמיינתי לי כמנהלת המערך הזה איך נראה האדם הזה שהוא במצוקה, כשיש חרדה ואי-וודאות, ודמיינתי מישהו שהוא מאוד מבוגר, לבד, שאין לו מסגרות תמיכה, שאין לו משפחה או ילדים קרובים וכאן ציפתה לי הפתעה... היו נשים וגברים בזוגיות שפתאום בגיל 60-70 חוו תחושה של בית סוהר, תחושה של אי-נוחות להיות עם בן/בת הזוג באותו בית, ללא פעילות. התחלתי להבין משהו שלא הבנתי קודם. זאת אומרת, התחלתי להבין שהמקום של אינטימיות ומיניות לא מדובר והמקום של בדידות בזוגיות לא מדובר. זה הביא אותי לחקור את הדבר, להבין כיצד נראים החיבורים בין התופעות השונות, ללכת ולהתמחות בטיפול מיני, ולחקור."

העולם שייך לצעירים

ד"ר גיטליץ מציינת שבשיח על זקנה – מיניות ואינטימיות – ועתות חירום ומלחמה, תדיר למצוא נקודות מבט גילניות. המושג "גילנות" (ageism) מתאר אפליה על רקע גיל האדם, הנוצרת לא פעם מתוך תפיסה לא נכונה של ההזדקנות כמצב של חולי. תפיסה זו מעודדת הירתעות או התעלמות מן הזקנה; על אחת כמה וכמה בימים שבהם הצעירים הם המובילים את המאמץ המלחמתי. אך גם בזמני שגרה, רבים מאיתנו עסוקים בהתחמקות מן הזקנה - טיפולים לפנים חלקות יותר, הסתרת שיערות שיבה, שמירת הגוף "צעיר" עד כמה שניתן – כל אלה מהווים נדבך תרבותי-חברתי במגמת הגילנות.

מעניין לדעת, שהגילנות לא שמורה לצעירים בלבד. ד"ר גיטליץ ערכה מחקר בקרב אנשים בגיל השלישי ומצאה כי קיים קשר מובהק בין גילנות עצמית לבין בריאותם המינית: "הסיפור של מה אני חושב על זקנה, הוא משתנה סופר חשוב ומתווך בין מחלות, חוסן נפשי ובריאות מינית... זאת אומרת, שבריאות מינית, אם אני רוצה להזדקן בה בתוך תחושה שאני מרגיש אינטימיות ובריאות מינית טובה, זה קשור לטיפוח של חוסן נפשי ולהפחתת הגילנות העצמית."

אינטימיות, מיניות והקשר שלהן לחוסן

אינטימיות היא קרבה רגשית ופיזית שמתאפשרת כאשר אנו סומכים על הצד השני, מסבירה ד"ר גיטליץ. "היכולת שלי לספר את הבפנים, את מה שיש, להתפשט לא רק בבגד, בנפש שלי ולהגיד מה אני מרגישה, מה אני צריכה, מה עובר עליי. זאת אומרת, אינטימיות היא קירבה קודם כל נפשית. הרמה הכי גבוהה של האינטימיות מערבת מיניות."

אך מה קורה לאותה אינטימיות בעת מלחמה, כאשר האדם פוגש בפחד, קושי, עצב ואובדן? ד"ר גיטליץ טוענת: "חוסן קשור למיניות ולאינטימיות וגם ליכולת שלי להיות אני, גם כשבחוץ דברים נוראיים קורים... בחירום ומלחמה, יש לנו כמעט אפס שליטה. והשליטה שלנו בדיוק שם, במקום הפרטי של התמקדות בכאן ועכשיו, בתחושות טובות, במה שאני יכול לעשות עם או עבור אנשים קרובים. החלק האינטימי והמיני נגיש, רק שיש לנו הבניה חברתית שזה כאילו לא קשור, זה כאילו לא מתאים, או פחות מתאים." באופן זה, בזקנה כמו בגילים אחרים, ההבניה החברתית מונעת זיהוי של מקורות חוסן והתרחקות מניצול משאבי חוסן אשר משמשים אנשים ביום-יום – בהם גם שיחות נפש, חיבוק, חיוך, ומגע.

השפעת ההזדקנות על מיניות וחשיבות התמיכה החברתית והתקשורת האיכותית בין בני זוג והמשפחה, הן מרכיבים מרכזיים לשיפור איכות החיים בגיל השלישי. לכן מתבקשת התמודדות עם נושאים אלו בכבוד ובהבנה עמוקה, בשאיפה לדיאלוג פתוח ותמיכה רגשית המאפשרים חוויה מינית ואינטימית מיטיבה, גם בזמן משבר. לשם כך, יש ערך למתן לגיטימציה לשיח על אינטימיות ומיניות בזקנה, ולעידוד נשות ואנשי מקצוע העוסקים בגיל זה להעמיק את הידע בנושא ולשקול את השפעותיו על לקוחותיהם, תוך זיהוי הקשרים בין שכול או אובדן למיניות וזוגיות. כל אלה, מדגישה ד"ר גיטליץ, חיוניים לפיתוח חוסן ולאספקת תמיכה רגשית הנחוצה לאוכלוסיית הגיל השלישי בעתות משבר.

האם אנחנו עדים למגמת שינוי בתפיסה לגבי מיניות וזקנה?

בשנים האחרונות, ניתן לזהות ניצנים של שינוי, בעיקר ברמה החברתית-תרבותית. בעשור האחרון, הקולנוע הציג ייצוגים של זקנים, תוך דיון במקומם ותרומתם בחברה, ואף במיניותם. לדוגמה, בסרט "המתמחה" (2015), גבר מבוגר מתמחה אצל מנהלת צעירה; ובסרט "אף פעם לא מאוחר מדי" (2022), מוצגת אישה בת 60, אלמנה, המעוניינת לחוות מיניות ושוכרת שירותי זנות – נושא טאבו. וכאילו לא די בכך, בסצנה האחרונה נראה לראשונה בקולנוע ייצוג לאישה בת 60 עירומה מול מראה. לעומת זאת, מבחינה מוסדית-מערכתית מציינת ד"ר גיטליץ כי "יש לנו מערכת בריאות טובה ואנחנו מצליחים להנגיש אותה כמעט לכלל האוכלוסייה, אבל אין לנו חוק של בריאות מינית. זאת אומרת המדינה לא לוקחת אחריות על התחום הזה, שהוא כל כך חשוב. אם היה חוק לבריאות מינית, המדינה הייתה מחויבת לספק שירותים בתחום לכלל האוכלוסייה, ומקצוע המטפל המיני היה תחת רגולציה."

"כאשת טיפול אני מרגישה שהייעוד שלי הוא להקים מרכז שיוכל להתמחות בזקנה, כי הנושא של זקנה והשינויים שכרוכים בו, מרתק לטעמי. בכל הנוגע למחקר, מרתק אתי לבחון את המפגש בין זקנה ומיניות בארצות ובתרבויות שונות, ודרך ההשוואה הנ"ל נוכל אולי ללמוד ולזהות מגמות מיטיבות ומקדמות בתחום".

לדעת ד"ר גיטליץ, תפקידם של העובדים הסוציאליים, והמטפלים המיניים בפרט, הוא ליזום שיח עם עמיתיהם במוסדות ובארגונים העוסקים בגיל השלישי, משום שרבים מהם מתקשים ולעתים אף נבהלים מהנושא. העובדה שהדיון כבר מתקיים, ואנו מצליחים להתמודד עם האתגרים הללו באומץ, ולשוחח גם עם בני משפחתו של האדם המבוגר, מהווה צעד ראשון חשוב, היא אומרת. דיון זה עשוי להוביל, בהמשך, לשינוי חברתי תפיסתי הכרחי, שבתקווה יוביל בסופו של תהליך לשינוי בכל המערכות והשירותים הנותנים מענה לאנשים בגיל זקנה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------

*לפניות למרכז ניתן ליצור קשר עם ד"ר תמי גיטליץ במייל: tamar.gitlitz@gmail.com או בנייד 054-2303887

כתבה מאת: גלית הרצברג