הבוגרים שלנו מספרים

דמיאן, בוגר תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, עובד במח' רווחה במועצה בדרום הארץ

דמיאן עלה לישראל מארגנטינה ב-2010. בארגנטינה למד פסיכולוגיה ובישראל חיפש תואר ש"יפתח לו כמה שיותר דלתות להתמקצעות". חברים המליצו לו על עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב:

"בית הספר כולו התגייס לעזור לי", נזכר דמיאן. "זה הדבר הכי משמעותי עבורי. כולם תמכו בי – המרצים, המזכירות, הקולגות לספסל הלימודים. הם נתנו לי להרגיש שהם דואגים לי".

בנוסף, מבקש דמיאן להדגיש את הרגישות התרבותית שמאפיינת את בית הספר. מדובר באחד הערכים המובילים של בית הספר, שמושך אליו סטודנטים מכל האוכלוסיות, המגזרים והדתות בישראל. כיום דמיאן עובד כעובד סוציאלי במחלקת רווחה בדרום הארץ. בזמנו החופשי, הוא מסייע לעולים שעלו לישראל ומחפשים את דרכם האקדמית והמקצועית.

"לא מזמן ייעצתי לעולה חדשה שהתעניינה בעבודה סוציאלית להירשם לבית הספר ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב. בעיני זו הבחירה הטובה ביותר".

עו"ס הלא אבוזיד, עובדת במחלקת הרווחה בעיריית תל אביב

"אני רואה את ההכשרה שלי כעובדת סוציאלית כמתנה אישית שאפשרה לי להתעמק בעולם הטיפולי והאנושי וגם לימדה אותי לשים זרקור על התחום הקהילתי שחותר לשינוי מדיניות ושוויון זכויות, במיוחד עבור אנשים שהקול שלהם לא נשמע. העבודה שלי ביפו אפשרה לי לגדול אישית ומקצועית, למדתי להפוך את החשש והתסכול לדרייב של עשייה ויצירה. התושבים ביפו לימדו אותי שגם במצבים קשים אפשר לעשות לימונדה מלימון ולכן אני רואה את העבודה שלי ביפו כזכות, בפרט במיצוי זכויות וחתירה לשוויון. השאיפה שלי היא להגיע ליותר אנשים ולהתפתח לכיוונים חדשים – מתוך הידע שנצבר מההתמודדות עם בעיות שחוזרות על עצמן – במטרה להביא לשינוי מדיניות בסוגיות חברתיות שונות".

רותי קליין, בוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית, וסטודנטית לתואר שני

"התנדבתי במשך שנים עם מבקשי מקלט בדרום ת"א במסגרת עמותת אליפלט, אבל לא ידעתי כלום על שינוי מדיניות. כשהגעתי לקליניקה לשינוי מדיניות, קורס בתואר הראשון לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א, בהנחיית ד"ר ליה לוין ורן מלמד, הרגשתי שמצאתי את המקום שמתעל את כל המחשבות שלי".

רותי גם עומדת מאחורי מיזם לונה, הנלחם בתופעת "מחזור העוני" אל מול מחירי התחבושות ההגייניות בישראל. "גם משרד הכלכלה מודה שבישראל מחירי התחבושות ההיגייניות גבוהים ב-14% בהשוואה לאירופה. לחצי מהאוכלוסייה אין אפשרות שלא לצרוך את המוצר, אבל בניגוד ללחם או חלב, מוצר הבסיס הזה לא מסובסד. במילים אחרות, זה מס על נשים... המיזם מקדם שינוי מדיניות מול משרדי הכלכלה והאוצר ובמקביל מגייס תמיכה להעברת תחבושות הגייניות לנשים שלא יכולות להרשות לעצמן לרכוש אותן".